פסק-דין בתיק ת"א 12569-06

1.         התובע, משה גנץ, הגיש תובענה לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו, על פי הטענה, כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת 1, סופריור כבלים בע"מ. הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים.

2.         בכתב התביעה צויין בסעיף 4 שהתובע חש בסביבות 1996 - 1997 שדברים נשמטים מידיו וכשעבר בדיקות נתגלתה אצלו תסמונת CTS (תסמונת התעלה הקרפלית). צויין עוד בכתב התביעה שהמוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין התסמונת.

3.         למען הסדר עוד יצויין כי בכתב ההגנה (סעיף 4ב.) העלו הנתבעות טענת התיישנות היות והתובענה הוגשה ביום 26.6.06.

4.         ביום 14.4.08, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעתו כאשר נטען בה שהשנים 1996 - 1997 שצויינו לעיל נרשמו כתוצאה מטעות סופר כאשר הכוונה היתה שהתובע החל לסבול מהתסמונת בין השנים 1999 - 2000. בהחלטה מיום 7.5.08 הבקשה נדחתה היות וקבעתי כי מדובר בתיקון פרט מהותי ושהתובע לא צרף כל מסמך אשר תומך בטענתו ויכול ללמד שמדובר בשגגה טכנית.

הראיות

5.         הוגשו שלוש חוות דעת: המומחה מטעם התובע, ד"ר בני ברנפלד קבע לו נכות רפואית בשיעור 27%; פרופ' שלום שטהל מטעם הנתבעות קבע כי התסמונת הופיעה אצל התובע רק ב- 1999 וקבע בנוסף שקיימת נכות בשיעור 5% שאין לייחס אותה לנתבעות; המומחה מטעם בית המשפט ד"ר יעקב פעילן קבע לתובע נכות בשיעור 5% בגין התסמונת. למען הסדר יצויין שבתשובות לשאלות הבהרה ציין המומחה כי גם אם חלה החמרה לאחר 7 שנים מאז שהתובע פוטר מעבודתו, אין היא קשורה לתנאי עבודתו עד לשנת 2001.

6.         התובע הגיש תצהיר בו הוא פירט, בין היתר, את תנאי עבודתו. לטענתו, עבד שעות רבות במפעלה של הנתבעת 1 כפועל ייצור כאשר העבודה התבצעה במשמרות של 9 שעות משך 6 ימי עבודה בשבוע. לטענתו, עבד בעיקר עם מכונות שייצרו כבלים כאשר המכונות דרשו עבודה מרובה באמצעות הידיים, כיוון שמדובר במשיכת חוטים והסדרתם והזזת עצמים כבדים ביותר. לטענתו, שיטות העבודה ואמצעי העבודה לקו בחסר. יצויין בנוסף שהתובע גילה שנקבעו לו נכויות אחרות במהלך השנים בגין פגיעות שפורטו אשר בסך הכל מגיעות יותר מ- 30% נכות.

7.         בנוסף, מטעם התובע הוגשה חוות דעת על ידי מומחה לבטיחות בעבודה, אשר אסבן. הוא תיאר את הקשר בין תסמונת התעלה הקרפלית לבין תנאי עבודתו של התובע. על פי חוות דעתו, היו דרכים למנוע הופעת התסמונת אצל העובדים במפעל הנתבעת 1, הן על ידי הדרכה במישור האישי והן על ידי נקיטת צעדים במישור התעסוקתי. בסיכומו של עניין הוא קבע שהמפעל התרשל כלפי התובע ולא סיפק לו תנאי עבודה שיכלו למנוע את הופעת התסמונת אצלו.

8.         מטעם הנתבעות הוגש תצהיר מטעם ברונו פינרו שעבד במפעל בתפקידי ניהול משך שנים רבות, בין השנים 1974 עד ל- 2010. הוא הכיר את התובע, שעבד במפעל גם הוא משך שנים רבות החל משנת 1980 ועד לשנת 2001. לטענתו, התנאים במפעל היו נאותים ולעובדים ניתנה הדרכה ראויה. 

9.         בחקירתו הנגדית של התובע עלה כי הוא הפסיק לעבוד כפועל ייצור בסביבות שנת 1997 - 1998 ועבר לעבוד במחלקת הרכב של החברה (עמ' 9 ש' 17 - 19). הוא המשיך לטעון שגם בעבודה זו נאלץ לבצע פעולות בידיים אשר יכלו להביא להופעת התסמונת. עלה שהיה אחראי על צי רכב גדול יחסית של 80 רכבים ו- 40 מלגזות (עמ' 11 ש' 27) ושנסע ברחבי הארץ כדי לדאוג לטיפול בהם (שם, ש' 23 - 24).

10.        במהלך חקירת המומחה של התובע עלה שאת ידיעותיו אודות אופן ההתנהלות במפעל הוא קיבל אך ורק מהתובע. למען הסדר יצויין שהוא צילם מכונות הדומות לאלו ששימוש את המפעל וצרף את התמונות לחוות דעתו (תמונות הצבע צורפו כת/1 - 3).

עמדת התובע בסיכומיו

11.        ב"כ התובע טענה שהתביעה לא התיישנה ושיש לראות באמור בכתב התביעה המקורי כטעות. היא טענה עוד כי מדובר בעוולה מתמשכת ועל כן לא חלה התיישנות עליה. נטען עוד כי הנתבעת לא שתפה פעולה במידה הדרושה ולא ענתה לשאלון שהוגש לה ולמרות זאת באופן מפתיע איתרה פתאום עד זמן קצר לפני מועד ההוכחות. נטען שהנתבעים לא הגישו חוות דעת מומחה נגדית בנוגע לסוגיות הבטיחות במפעל. נטען שהוכח הקשר הסיבתי הדרוש בין התסמונת לבין עבודתו של התובע במפעל החל משנת 1999 ואילך. נטען שאין לייחס לתובע אשם תורם היות והיה עובד טוב ומנוסה.

12.        לעניין הנזק טען התובע שיש לפסוק לטובתו בסך הכל 150,000 ש"ח בחלוקה הבאה: כאב וסבל - 50,000 ש"ח; הפסד לעבר - 50,000 ש"ח; עזרת צד ג' - 30,000 ש"ח; הוצאות - 20,000 ש"ח.

עמדת הנתבעות בסיכומיהן

13.        הנתבעות חזרו על דרישתן לדחות את התביעה על הסף עקב התיישנות או בגין העדר עילה. הן חזרו על הטענה שאין לאפשר לתובע לטעון כעת שלא נפגע במהלך שנת 1996 - 1997 כפי שנטען בכתב התביעה. בנוסף, נטען כי לפי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר פעילן, תנאי העבודה של התובע לאחר שנת 1994 השפיעו במידה גדולה יותר מאשר תנאי העבודה עד לשנת 1994 ושיש להסיק מכך שהיות והתובע טען לסימפטומים החל משנת 1996 שעיקר הנזק נגרם בשנתיים שבין 1994 - 1996. לחלופין, נטען שאין לתובע עילת תביעה כלשהי נגד נתבעת 1 היות ומשנת 1998 הוא עבד בשירות גוף משפטי אחר בשם חב' כבלים ולא סופריור כבלים על פי טופס 106 שהוגש לשנים 1998 ל- 1999. נטען שנטל ההוכחה מוטל על התובע בענין זהות הגוף המשפטי והזהות בין הנתבעת 1 לבין גוף זה וכי הוא לא הרים את הנטל האמור. לחלופי חלופין, נטען כי לא היתה רשלנות מצד הנתבעת 1. נטען שמדובר בסופו של דבר בעדות יחידה של בעל דין ללא תמיכה כאמור בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות. נטען שהתובע פירט שיכל להביא עדים נוספים אך בחר מסיבותיו שלא לעשות כן.

14.        נטען עוד שהתובע  אישר שעבר לעבוד במחלקת הרכב בשנת 1997 או 1998 והפסיק להיות פועל יצור במועד זה. נטען שחוות הדעת שהוגשה מטעמו בנושא הבטיחות שמה את מירב הדגש על נושא הייצור במפעל ולא התייחסה לפגיעה כתוצאה מהיותו אחראי על מחלקת הרכב. נטען בנוסף שחוות הדעת עומדת על כרעי תרנגולת היות והמומחה לא ראיין אנשים מהמפעל והסתמך רק על תיאורי התובע. נטען בנוסף שלא הוכח שהנתבעת 1 התרשלה בדבר כלשהו בכל הקשור לפועלי הייצור של המפעל, לרבות התובע, ולעניין זה הסתמכה על עדות העד שהובא מטעם המפעל.

15.        ביחס לנזק נטען שמדובר בנזק קטן ביותר כאשר חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט קבעה שמדובר בפגיעה קלה מאוד של העצב הרדיאלי ביד אחת בלבד. נטען עוד כי בכל מקרה יש לנכות את הסכומים שהתקבלו במסגרת הביטוח הלאומי בסך 29,100 ש"ח.

דיון